האדם כחלק מחברה אנושית

כל אדם רוצה להיות יחיד ומיוחד. כל אדם רואה את טובת עצמו, לעתים לפני טובת הכלל. אך למרות זאת אין דבר שטבעי לנו יותר מאשר להשתייך לקבוצה. התנהגות זו ככל הנראה הייתה קיימת מתחילת תולדות האנושות. הרי כבר בתנ"ך האדם תמיד השתייך לקבוצות שונות וניתן לראות זאת באופן בולט מאוד בסיפור יציאת מצרים, כאשר כל בני ישראל בלי יוצא מן הכלל עברו את המסע במשך 40 שנה במדבר.

ועד ימינו... אנחנו כבני האדם יצורים חברתיים אשר שייכים לקבוצות שונות ורבות. הצורך שלנו להשתייך לקבוצה נובע בעיקר מהצורך שלנו בביטחון, בתמיכה, בתחושת זהות ושייכות.

קיימים שלושה סוגים של קבוצות: 

              1.  קבוצות שאנחנו משתייכים אליהן מלידה (למשל: משפחה, מוצא, מדינה, מין...)

              2. קבוצות שאנחנו משתייכים אליהן מבחירה (למשל: חברים, מסגרות בלתי פורמליות, חוגים...)

              3.  קבוצות שאנחנו משתייכים אליהן לא מבחירה (מסגרות פורמליות, צבא...).

בתוך כל קבוצה גדולה שאנחנו משתייכים אליה, אנחנו משתייכים גם לקבוצה אחת קטנה- לפחות. למשל ילדים: משתייכים לבית ספר מסויים, בתוכו לשכבת גיל, בתוך שכבת הגיל לכיתה שלהם ובתוך הכיתה שלהם לקבוצת החברים הקרובה. כמובן שדרגות ההשתייכות לקבוצות השונות משתנה בין קבוצה לקבוצה ותלויה בגורמים רבים (החל מגודל הקבוצה וכלה בהתחברות לאנשים הנוספים השייכים לקבוצה זו).

ואיך כל זה קשור אלי?

אני מאוד מאמינה בכוחה של הקבוצה ובכוחנו להצליח להשתייך לקבוצה. אני מאמינה ובטוחה שכל אחד ואחת מאיתנו יכול לתרום ולהיתרם בהרבה היבטים דרך הקבוצה. עצם העובדה שאנחנו שייכים לקבוצה מעניקה לנו אפשרות והזדמנות להביע את דעתנו ולשמוע דעות של אחרים, לתרום מרעיונותינו ולקבל מאחרים, להתייעץ ולייעץ וכל זה עם אנשים שיש לנו משותף איתם. למעשה ההשתייכות לקבוצה תורמת להתפתחות הפרט, להנאה, להזדהות, לשאיבת כוחות, לתעוזה וללמידה. בזכות כל אלו (ועוד) אני מאמינה שלקבוצות כוח אדיר ומשמעותי בחיינו האישיים והמקצועיים. בתהליך הקבוצתי לכל חברי הקבוצה יש במה לשתף ולהתייעץ ולהבין שישנם עוד כמה אנשים שנמצאים בבעיה דומה. באמצעות הקבוצה היחיד לומד להכיר את עצמו, לפתח מיומנויות אישיות ובעיקר כאלו הקשורות ליחסי הגומלין שלו עם האחר. כוחה של הקבוצה בהשפעתה על החברים בה וביכולת לקדם מטרות משותפות.

לראות, לשמוע, לעשות

קיימות הרבה דרכים לרכוש השכלה. יש את אלו שאוהבים להשתתף בשיעורים והרצאות, יש את אלו שמעדיפים להקשיב מבלי לדבר, יש את אלו שמעדיפים לקרוא בשקט ואחרים מעדיפים לעשות ולהיות פעילים ומעורבים.

לפי פירמידת הלמידה אשר מציגה את אפקטיביות הטמעת חומר הלמידה, השלב האפקטיבי ביותר הוא השלב בו אנחנו, הלומדים פעילים, עושים, עובדים ומתנסים ואילו השלב שהכי פחות אפקטיבי הוא כאשר אנחנו פאסיבים ומעדיפים לקרוא. באמצע כמובן ישנם שלבים רבים, כפי שציין הפסיכולוג קורט ז. לווין בפירמידה שפרסם- פירמידת למידה פעילה והקשרי זיכרון:

לפי פירמידה זו הלמידה שלנו מחולקת לשני חלקים: האקטיבי והפאסיבי. ניתן לראות בבירור שכאשר אנחנו אקטיבים - כשאנחנו עושים משהו, חווים את הלמידה, מתנסים, משתתפים בדיונים , אנחנו לומדים טוב יותר, מטמיעים טוב יותר את מה שנלמד וזוכרים טוב יותר. לעומת זאת כאשר אנחנו פאסיבים - כשאנחנו שומעים וצופים (למשל רואים טלוויזיה, מסתכלים על מוצג במקומו המקורי), כשאנחנו מסתכלים על תמונות, כשאנחנו שומעים מילים וכמובן כשאנחנו קוראים, הלמידה פחות אפקטיבית.

כמו כן מצויין בפירמידה כמה אחוזים אנחנו זוכרים לאחר שבועיים בכל אחד משלבי הפירמידה וכך ניתן להסיק שכאשר אנחנו לומדים תוך כדי עשייה נזכור כ90% ממה שלמדנו, לעומת זאת בלמידה באמצעות קריאה, לאחר שבועיים נזכור כ-10% בלבד מהחומר הנלמד.

יש לציין שהפירמידה הזו לא מבוססת מחקרית לא מתייחסים למספרים כמדויקים (טוענים שמקורותיו של המחקר שבוצע ב1960 אבדו).

כשאני מנחה קבוצות אני דואגת לכך שהמשתתפים יהיו אקטיביים וילמדו באמצעות עשייה. בשאר הזמן הסדנה מנוהלת כדיון פתוח ולא כהרצאה פרונטלית. כנראה שלא סתם... זה עובד.